离职到今天，算算也有差不多半个月了。这些天，都快发霉了。没事做的日子显

离职到今天，算算也有差不多半个月了。
这些天，都快发霉了。没事做的日子显得无比的无聊。面对大家的提问说：准备去做什么？现在做什么？我只能是无言以对。辞职之后我才真正的体会到，在荧幕上那些失意青年的那种心情。
正当是：人生漫漫长路，尽眼望去，遍地皆是迷茫。人生没有目标，没有方向，更没有动力。感觉自己就像是一艘没有燃料的远洋轮，搁浅在大海之中。四下里都是迷茫的汪洋，然而我却不知道该怎样才能获取燃料，重新上路。

哪怕，我有再多的努力。却总是不知道要那么努力的工作干什么？我的人生，至今没让我感觉一点压力。就是所谓的一人吃饱全家不饿类型。也没有需要我去为之拼搏的对象。单身的我，朋友也少。基本上就是一个人自由的过着日子。

一个个的愿望，破碎。最终成为遍地刺人的碎玻璃。遇到很多人，然后在短暂的相处之后，又各自天涯，从此沦落，不相守。最终，还是一个人。那时候，我本以为遇到了人生的幸福，只是最终证明，那不过是我一厢情愿，自以为是罢了。

他们说，我总是那么开心，从来都是笑脸，笑颜未曾有断。时间久了，我都以为我很开心。然而，当只剩下我一个人的时候，那种失落，是一种说不出的感觉。好像我的身体与整个世界都有一层隔膜。把我生生的与世隔离。也只有那时候，我才真正体会那句：笑不过一种表情，与快乐无关。

我知道，最终我都必须走上一条只有我一个人的奋斗路程。我始终相信，每个人的人生，都必须要自己去走一条路出来，去面对一切，不能总是在“巨树”下遮荫乘凉。面对未知的明天，我恐惧过，就算此时此刻我的心也还在颤抖。不知道结局会怎么样呢？

这次的辞职，便是我对自己的人生做出的第一个重要的抉择，我知道，做出这样的选择，违背家人的意愿之后，以后的人生都会不一样。那是一种想象不到的刺激。但它却远没有已知的未来让人来的恐惧。我知道我所缺失的。其实就是勇气，有时候我会不够勇敢。我体会到要自己给自己勇气那是多么的困难。它远没有，旁人给你勇气来的快，但心灵的勇气一旦激发，那将是何等的巨力啊。心灵的力量永远都是那么让人无法想象。

最初的梦想:相爱的恋人、健康的父母、聪明的膝下儿女，过着平淡的生活。自由、不用受人牵制。
只是现在，却始终没有一个能让我倾心的佳人，父母常年劳累，身体有些垮了。想要的自由，那不过是遥遥无期的奢望罢了。还好，一直坚持的信念未曾改变：心若向阳、便是晴天。
就算是，一直都找不到一个可以陪伴我的人，一起前行，也无所谓了。依靠着心里的信念，我也能走下去，只要不让自己陷入黑暗，便无所畏惧。


人生漫漫长路，遍地是迷茫。还好那句：心若向阳、便是晴天。。。

結果 (希伯來文) 1:

התפטרות היום, המתמטיקה כמעט שבועות.
בימים אלה, כמעט מעופשים. שום דבר טוב יותר לעשות יום נראה משעמם להחריד. אמר לנוכח השאלות שלך: המוכן לעשות את מה? עכשיו מה לעשות? אני יכול להיות רק מילים. בעקבות התפטרותו, אני באמת מעריך את מצב רוח מהסוג של אלה נוער המתוסכל במסך.
לגיטימי: דרך לחיים ארוכה, נראית עד, שוב ושוב מבולבלות. לחיים אין מטרה, אין כיוון, אין יותר כוח. הרגיש כמו כלי אוקיינוס ​​שוטף ללא דלק, עלה על שרטון בים. הבטתי סביב מבולבל האוקיינוס, לעומת זאת, אני לא יודע איך להשיג את הדלק,בחזרה על הכביש.

גם, שום כמות של מאמץ. אבל לא תמיד יודע שברצונך לעבוד כל כך קשה לעשות? החיים שלי לא גרמו לי להרגיש קצת לחץ. האם האנשים שנקראו לאכול הסוג הרעב המשפחה כולה. אין צורך למי שהלכתי לחפץ קשה. אחת לי, חברים. בעיקרון אדם דרך החיים באופן חופשי.

רצון השבור. סופו של דבר להפוך את הארץ של זכוכית שבורה לאנשי דקירה. מפגש הרבה אנשים, אז בקיצור מסתדר, וכל אופק מנפל, ולא מבלה. סופו של דבר, אדם. באותו זמן, חשב שהניסיון הזה האושר בחיים, רק הוכחה האולטימטיביתאבל זה החשיבה ייל משאלת לב ומתחסד.

הם אמרו שאני תמיד הייתה כל כך מאושר, ותמיד היה פרצופים מחייכים, פן מחייכות שמעולם לא נשברו. זמן רב, חשבתי שאני שמח מאוד. עם זאת, כאשר אני עזבתי, התסכול הוא תחושה מוזרה. כאילו הגוף שלי ואת העולם כולו יש קרום. החיים והבידוד שלי. הפעם היחידה, אני באמת מעריכה את הביטוי: שחוק אלא ביטוי שאין לו מה לעשות עם אושר.

אני יודע, סופו של דבר, יש לי ויצאתי לקרב שאני משם. תמיד האמנתי שהחיים של כל אדם,חייבים את עצמם ללכת בדרך אחת החוצה, אל פן הכל, לא תמיד יכולים ליהנות מהצל הקריר תחת מושט. הפנים של מחר לא הידוע, אני חושש, אפילו ברגע זה, הלב שלי עדיין רועדים. לא יודע את התוצאה מה יקרה?

ההתפטרות היא הבחירה החשובה הראשונה שעשתה בחיים שלי, אני יודע, לעשות את בחירה הזאת, בניגוד לרצונה של המשפחה, מאוחר יותר בחיים לא. זה סוג של לדמיין את הגירוי. אבל הוא רחוק מאנשים בעתיד ידוע לפחד. אני יודע מה אני חסר. למעשה, הוא שאומץ, ולפעמים זה לא יהיה אמיץ מספיק.אני מעריך כמה קשה להיות בעלי אומץ. רחוק, אחרים נותנים לך אומץ מהר, אבל אומץ של הנשמה, ברגע השראה, שיהיה איך Juli. כוחו של הלב תמיד, כך שאנשים לא יכולים לדמיין.

חלום מקורי: אוהבים באהבה, הורים בריאים, חכמים ילדיו חיו חיים פשוטים. חופש, ולא על ידי אחרים כדי להכיל.
רק עכשיו, אבל עדיין אף אחד לא יכול לגרום לי נמשך ליופי, הורים רבים שנתי גוף עייף קצת קריסה. רוצה חופש, אבל זה בעתיד הנראה לעין מצפה לשום דבר. למרבה המזל, תמיד התעקש על האמונה לא השתנה: אם בלב השמש הוא שמש.
גם היה לא מצליח למצוא מי שילווה את העם שלי, עם קדימה, זה לא משנה. בהסתמך על האמונה של הלב, ואני יכול להמשיך, כל עוד הוא לא מרשה לעצמך לנפול אל תוך חשכה, הם עשויים ללא חת.


דרך חיים ארוכים, והקרקע היא מבולבלת. למרבה המזל, את הביטוי: לב אם השמש היא שמש. . .

結果 (希伯來文) 2:

יוצאת היום, מתמטיקה היא כמעט חצי חודש.
בימים אלו, כמעט מעופשים. אין דבר טוב יותר לעשות יום נראה משעמם מאוד. שאלנו: מה הולך לעשות? עכשיו מה לעשות? ההזמנה האחרונה: אתמול. אני באמת מרגישה לאחר התפטרותו, על גבי מסך שבו האווירה מתוסכל צעירים אנשים.
: באורך החיים, להפוך את העין כדי שם הם מבולבלים. אין מטרה בחיים, ללא כיוון, ללא כוח. להרגיש כמו סירה בלי דלק עבור כלי הולך לים, תקועים בים. וואנג סביב מבולבל, אבל אני לא יודע איך להגיע הדלק,מעבר קדימה.

, יש לי קצת יותר מאמץ. אבל לא יודע מה אתה רוצה לעבוד כל כך קשה? החיים שלי, לא לגרום לי להרגיש קצת בלחץ עד כה. שידוע לאדם לאכול סוג רעב של המשפחה. האובייקט לא רצה אותי להילחם. יחיד אותי, חברים פחות. בעצם יום חופשי.

מאחלת, שבור. זכוכית שבורה בסופו של דבר הפך סרקסטי. לפגוש הרבה אנשים ולאחר מכן לאחר זמן קצר, לסיים, מופחתת, לא יחד. בסופו של דבר, זה היה גבר. באותו זמן, אני חשבתי כי בעל את האושר של חיי, אבל הוכח בסופו של דבר,זהו רק אזור הפרגון, הצדקני על זה.

אמרו לי: אני תמיד היה כל כך שמח, תמיד מחייכת, חיוך לא נותק. זמן רב, חשבתי שאני מרוצה מאוד. אולם, רק כשאני רק אחד נותר, סוג של אבודה, היא לתחושה בעתה. נראה כי הגוף שלי ואת העולם כולו יש של הסרעפת. בידוד של החיים שלי. זה היה רק בשלב זה, אני באמת מעריך את זה: צוחקים אבל בפנים, מה לעשות עם האושר.

אני יודעת שבסופו של דבר אני חייב לצאת ב גם אני היחיד להיאבק משם. יש תמיד האמנתי כי כל חייו של האדם,ללכת משלהם בדרך, להתמודד עם כל דבר, אינו יכול להיות תמיד בצל "עץ גדול" עם צל. פונה אל הלא נודע מחר, אני חושש, אפילו ברגע זה שהלב שלי עדיין רועד. לא יודע שמה על-ידי בסופו של דבר?

התפטרות זו היא כי עשיתי החלטה חשובה הראשון של החיים שלך, אני יודע כי בחירות כאלה, בניגוד משאלות המשפחה אחרי, מאוחר יותר בחיים אינן זהות. זהו שתמריץ לא יכולתי לדמיין. אבל זה הרבה פחות ידוע לאנשים לחשוש לעתיד. אני יודע מה שאני חסר. הוא אומץ, לפעמים אני להיות אמיץ מספיק.אני מרגישה בעצמך את האומץ כי כמה זה קשה. זה היה רחוק, אחרים לתת לך האומץ במהירות, אך אומץ הלב, ירו פעם כמה גדול הוא יהיה. כוחה של הנפש הוא תמיד פחות הדעת.

חלום המקורי: אוהב את המאהב, ההורים בריאים, חכמים conceives ילדים, חי חיי משעמם. חינם, במקום מוחזקת כבת ערובה.
רק עכשיו, אבל תמיד גורם לי להתאהב בההורים ורוד, רב שנתי-מאמץ, הגוף זורק המגבת. רוצה חינם, משהו הנראה לעין רק שאיפה בעתיד. למרבה המזל, כבר להתעקש כי האמונה לא השתנה: אם השמש, הוא בסדר.
אפילו, לא היתה אפשרות למצוא אדם יוכל ללוות אותי, קדימה ביחד, לא משנה. להסתמך על אמונה, אני יכול להמשיך, כל עוד אתה לא מרשה לעצמך ליפול לתוך חושך, פחד.


חיים ארוכים יש מבולבל. אוקי משפט זה: אם השמש, סאני...